<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תענית</h1>
<h2>דף י.</h2>
הגיע י"ז מרחשון ולא ירדו גשמים התחילו יחידים מתענין והיינו רבנן שני וחמישי ושני ומפסיקין בר"ח וחנוכה ופורים ודוקא ביחיד, אבל בצבור אין גוזרין תענית בימים אלו אבל אם התחילו להתענות על צרה אפי' יום א' ופגע בר"ח חו"פ אין מפסיקין.
<h2>דף י:</h2>
ת"ר הרי שהי' מתענה על חולה ונתרפא, על צרה ועברה, מתענה ומשלים, ובצבור הקילו שאמרו התענו ונענו קודם חצות לא ישלימו. ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מ', הרי זה מתענה ומשלים, ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהם. שכח ואכל ושתה, לא יתראה בפניהם ולא ינהג עדונים בעצמו.
<h2>דף יא.</h2>
וכל המרעיב עצמו בשני רעבון נצול ממיתה שנ' פדך ברעב ממות, מתוך שהרעיב עצמו בשני רעב נצול ממיתה משונה. כבר כ' למעלה שאסור לשמש מטתו בשני רעבון. ת"ר בזמן שצבור שרוי בצער יחיד הפורש ב' מה"ש המלוין לו מניחין ידיהם על ראשו ואומרין פ' שפרש מה"צ אל יראה בנחמות צבור, ובזמן שצבור שרוין בצער אל יאמר אדם אלך ואוכל ואשתה ושלו' עלי, אם עשה כן עליו הכתוב אומר, הנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן מה כ' אחריו ונגלה באזני ה' צ' אם יכופר עון זה לכם עד תמותון, זו מדת בינונים אבל במדת רשעים מה כ' אתיו מה כ' בתרי' הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו' כי מפני הרעה נאסף הצדיק וכל המצטער עצמו עם הצבור רואה בנחמת צבור, שכן מצינו במשה שנ' ויקחו אבן וישימו תחתיו וכי לא הי' כר לישב עליו, אלא אמר הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהי' עמם בצער, ושמא יאמר אדם מי מעיד בי, אבני ביתו מעידין עליו שנ' כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה.
<h2>דף יא:</h2>
אמר זעירי יחיד שקבל תענית ב' ימים זה אחר זה, איכא מאן דלא גרס ב' ימים זא"ז מיהו נוסחא דייקא הכי ומדקתני יחיד, אפי' אכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל ת' תענית, לן בתעניתו אין מתפלל ת' תענית, כלומר קבל תענית יום א' והתענה אותו יום ובלילה שלאחריו נמלך ולן בתעניתו אין מתפלל ת"ת כיון שלא קבלו מבע"י.
<h2>דף יב.</h2>
וכל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית וכל ת' שלא קבלו מבע"י אינו תענית שנ' קדשו צום. רב אמר מקבלו במנחה בשעה שיתכן להתפלל מנחה אף שעוסק במלאכתו אומר מחר אהא בתענית יחיד יה"ר שתהא תפלתי ביום התענית מקובלת ושמואל אמר בתפלת מנחה שכולל דברי' אלו בשומע תפלה ואמר רב יוסף כותי' דשמואל מסתברא והכין הלכתא להגאון רי"צ ורב אחא [פ' ויקהל]. בתשובה המקבל תענית לא יאמר בצום התענית הזה אלא יאמר קבלתי תענית למחר, יהרמ"ל שתענני בקראי ותרחיב לי בצר. אם הוא בחול יכלל תוך שומע תפלה ויחתם ברוך שומע תפלה, ואם בשבת ומקבל על יום א' אין לה חתימה ואומרה אחר התפלה.
השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום [ברכות י"ד ע"א] וכמה עד רביעתא וצריך לאזדהורי דלא ליבלע כלום, מדקאמר אכילה ושתי' קבל עלי' והא לא אכל, או דלמא הנאה קבל עלי' וקא מתהניא, אלמא טעימא לאו אכילה היא אלא הנאה בעלמא וכ"כ רב האי, והרב ר"י כ' בת"ב ויה"כ ודאי טעימא אסירא דקיי"ל [פסחים נ"ד ע"א] אסור להושיט ידו במים באלו וכל הנאה אסורה. ואיכא דאמרי דבחדא זימנא אסור להכניס רביעית לפיו, שאין מאמין שלא יבלע כלום, אבל מעט מעט מכניס ורוקק וכולו מצטרף לרביעית. ואנן רואין אם ישמר שלא יבלע כלום אין הטעימות מצטרפות עד שיכניסם לפיו בפ"א ואפי' רביעית מכניס.
נשאל רב האי, לבתר דפסק סעודתא בערב ת"ב ומברך בהמ"ז ושתי, ובעי למשתי מיא ועדיין יש שהות ביום, אי מותר לשתות וכן בעי"כ והשיב מה ענין בהמ"ז אצל הפסקה אשתית המים, המנהג שמברכין בהמ"ז ואח"כ שותין מים כל זמן שיש שהות ביום בין בערב ת"ב בין בעי"כ, ולא עוד אלא שאם נזדמן לו דבר אחר בהמ"ז אוכל אותו כל שיש שהות ביום ומברך אחריו כתורתו. וכ' ר"ח בפרושו הכי, ת"ר עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עה"ש, אם ישן שינת תרדמה אינו אוכל, אבל נים ולא נים, תיר ולא תיר אע"ג שמתנמנם אוכל, ירושלמי [פ"א ה"ד] ישן ועומד אסור, והוא שלא התנה, אבל התנה מותר, וקייל"ן לגבי תענית גמר וסלק לא יאכל, אבל לא סלק ודעתו לאכול, אעפ"י שישן עומד ואוכל, ובתענית שפוסק מבע"י אעפ"י שפסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש, כי הא דריב"ב דאזל לנציבין בערב צומא רבה, אתא ריש כנישתא לזמוני' אמר לי' כבר אכלי ופסקי לי', אמר לי' אשגח עלואי דלא נימרי אינשי האי רבי לא אשגח עלואי, אזיל עמיה, ובסופה אמרין אכל מכל עגול חד פתות ואכל מכל תבשיל חד פס ושתה מכל כוס וכוס, ש"מ אף דפסק אכיל עכ"ל ר"ח. והגאון רי"צ כ', ת"ר עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עה"ש, אמר רבא ל"ש שלא גמר לאכול אבל גמר אינו אוכל, איתיביה גמר ועמד הרי אוכל, התם שלא סלק, איכא דאמרי ל"ש אלא שלא ישן אבל ישן אינו אוכל, איתיביה ישן ועמד הרי זה אוכל התם במתנמנם, היכי דמי אר"א נים ולא נים, תיר ולא תיר דקרי לי' ועני ולא ידע להדורי סברא וכי מדכרי לי' מדכר. ולא אפסק בי' הלכתא ומדחזינן לג' דטרח לפרושי מתנמנם ש"מ הלכה כלישנא בתרא ועוד דאסורא דרבנן הוא ולקולא עבדינן הלכך בין סלק בין ל"ס אם לא ישן אוכל ושותה עד עה"ש, הדין סברא דילן. ואיכא דכתב הכי אם גמר וסלק לא יאכל, ואם לא סלק ודעתו לאכול אעפ"י שישן עומד ואוכל, והאי אתי כלישנא קמא. ובתענית שפוסק מבע"י חזינן לגאון דאמר אעפ"י שפוסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש. והני מילי היכא דלא קבל עלי' לתענית, אבל קבלה, איתסר לי' למיכל ולמישתי כדאמרינן [עירובין מ' ע"א] לענין זמן על הכוס בי"כ היכא ליעבד מברך עלי' ושתי לי' כיון דאמר זמן קבליה עלי' ואסור למשתי. והיכא דאית לי' למיכל אית לי' למשתי, והיכא דלית לי' למיכל לית לי' למשתי אפי' מיא, וה"נ כ' הגאון ז"ל ויחיד שקבל תענית לימא הכי, מחר אהא לפניך בתענית יחיד דאי לא אמר הכי חיישינן שמא תענית צבור קבל עלי', ואסור בנעילת הסנדל. ואסיקנא דרבנן דבי ר"א סיימו כאורחייהו וכן הלכה, ודוקא בבבל שלא היו צריכין כ"כ למטר ולא עושין ת"צ שיפסיקו מבע"י ויהיו אסורין ברחיצה וסיכה נעילת ס' ותשמיש המטה, ואין להם ת"צ אלא ת"ב. ומתני' עברו אלה ולא נענו ב"ד גזרו ג' תעניות אחרות אוכלין ושותין מבע"י ואסורין במלאכה וברחיצה ובנה"ס וכו' דוקא בא"י שהיו צריכין מאד לגשמים שנ' למטר השמים ת"מ.
<h2>דף יב:</h2>
אמר רב לווה אדם תעניתו ופורע, וכתב ר"ח דוקא היכא דאיכא צערא או אונסא כד' שמואל אי מצי מצער נפשי' אי לא לא מצער נפשי' לבר מתענית חלום דליתא בהלואה דמתענה בו ביום אפי' בשבת והגרי"צ... [חסר] וצריך עיונא אי צלי בשחרית תפלת תענית אי רשאי ללוות, לא חזינן מאן דפריש בי', ולעניות דעתין האי מלתא בקבל תענית איירי ואמר אהא בתענית למחר, דאי לא לא הוי תענית, ואפ"ה לווה ופורע דאמרינן שכיון לתענית, ולא איכפת לי' ביום קבוע, ה"נ לא איכפת לן במה שהתפלל עננו ביום תעניתי ועוד בשעה שמתפלל עדיין מתענה מ"מ לא ברירא לי מלתא ובירושלמי [פ"א ה"ד] נדר להתענות ושכח ואכל אבד תעניתו ומתענה יום אחר לקיים נדרו, והוא שאמר יום סתם, אבל אמר יום זה מתענה ומשלים, הדין פרושא דיום זה שאיכפת לי' ביום קבוע ורגיל להתענות בו וכה"ג לא יכול ללוות. ומקצת הגאונים כ' שאין ליחיד לומר תפלת ת' ערבית ושחרית שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו והרחקה יתרה היא כמ"ש.
אריא"ר לווה אדם תעניתו ופורע, אבל תענית חלום לא דיפה תענית לחלום כאש לנעורת ובו ביום ואפי' בשבת. ודאמרינן [ברכות ל"א ע"ב] היושב בתענית בשבת קורעין לו ג"ד של ע' שנה מפרשי רבנן בתענית חלום אבל תענית אחר אסור להתענות כדאי' בפסחים ובירושלמי [ספ"ג]. ופרש רב האי דליתא להא שמעתא אלא לענין תענית חלום לבד אבל לא לענין חוזרין ונפרעין ממנו עונג שבת שאין דבר שיש לו שכר ופורענות, שאם מצוה הוא אין בו פורענות, ואם יש בו פורענות הוי מצוה בעברה, ושבת יש בו מצות עונג ולא הותר תענית אלא לחלום ובו ביום ולמי שלבו תלוי בכך מפני שהוא בסכנה, ומפרשי רבנן עונג של אדם שרואה חלום קשה בליל שבת ליתב בתענית בו ביום, כיון דקייל"ן ומושם גם בלבו של אדם, יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואם אינו מתענה יושב ודוה כל היום ואינו מתענג מפני הפחד, וכשמתענה ומשים לבו שנקרע ג"ד, אין עונג גדול מזה, וכי אמר רנב"י ליתב תענית לתעניתו, שהענגתו עונג שלא במצות אכילה ושתיה, אבל הא דאמר חוזרין ונפרעין ממנו ליתא כל עקר כדפרישינון עכ"ל... [חסר] ותפלת תענית בתחנונא ושפיר דמי, ואע"ג דבשאר תענית [שלא קבל מבע"י אינו תענית לצאת ידי נדרו ולהתפלל עננו] בתענית חלום דא"א בקבלה מאתמול מתפלל עננו שהרי אמרו יפה תענית לחלום כאש לנעורת ובו ביום ואפי' בשבת.
עברו ו' תעניות ולא נענו, ב"ד גזרו עוד ז' תעניות, ואלו יתרות על הראשונות שבאלו מתריעין ונועלין את החניות, בשני מטין עם חשכה ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. עברו אלו ולא נענו, ממעטין במו"מ בבנין ונטיעה של שמחה בארוסין ונשואין ובשאלת ש' בין אדם לחברו כבני אדם הנזופין לפני המקום, והיחידין חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן.
אמר רב האי כך מנהגנו ביום התענית, ראשון קורא ד' פסוקי ויחל למה, זכור, וינחם. שני פסל, והיה ואיש. שלישי ויפסל, וירד, ויעבר, נוצר, וימהר, ויאמר אם, ויאמר הנה, וט"ב שחרית כי תוליד, למנחה ויחל. ואמר רב שר שלום הא דתנן בתענית ברכות וקללות לא ידענו מתי היו קורין אותן, ושמענו מזקנים שקורין אותם בז' תעניות אחרונות דעצירת גשמים, בראשונה קורין ויהי בימים הרבים ההם וימת עד לך ואספת, ואפטרתא דרשו ה' בהמצאו, שניה מה תצעק אלי עד אז ישיר ואפטרתא שובה ישראל, שלישית ויסע משה את ישראל עד שמעתי את תלונות ואפטרתא גם עתה נאום ה', ברביעית ראה אתה אומר אלי ואפטרתא לכן יחכה ה', חמישית אם בחקותי עד סוף הקללות ואפטרתא ויאמר אלי' התשבי, ששית ועתה ישראל מה עד פ' ראה ואפטרתא על דברי הבצורות, שביעית והי' אם שמוע תשמע דפ' כי תבא עד פ' נצבים ואפטרתא ויהי רעב בימי דוד, ובכולן אומר עננו וסליחות.
<h2>דף יג.</h2>
ואסור רחיצה באמצעיות ואחרונות דוקא כל גופו אבל פיו"ר מותר אפי' בחמין והא דאמר ר"ח כל שהוא משום אבל כגון ת"ב בין בחמין בין בצונן אסור וכל שהוא משום תענוג כגון בת"צ בצונן מותר בחמין אסור אכל הגוף קאי דהא... [חסר] ובאבל אסור כל גופו אפי' בצונן ופיו"ר בחמין אסור בצונן מותר, ובת"ב... [חסר] ולסוך אף בתענית אסור, ואסור מלאכה בתענית גשמים שפוסקי' מבע"י דוקא ביום אבל בלילה מותר, ונעילת הס' לא אסרו אלא בעיר אבל בדרך מותר וכן בירושלמי [מו"ק פ"ג ה"ה] אבל ומנודה מהלכים בדרך מותרין בנה"ס באו לעיר חולצין וכן בת"ב ובת"צ.
<h2>דף יג:</h2>
יחיד אומר עננו בשומע תפלה ואם שכח אין מחזירין אותו, וש"צ אומרה בין גואל לרופא, ואי טעי ולא אמרה בין גואל לרופא ואדכר מקמי שומע תפלה לא ברירא לן מלתא, דאיכא למימר כוללה בשומע תפלה ואיכא למימר כיון דאדכר קודם שומע תפלה יאמרה בין ברכה לברכה ברכה בפ"ע, דמ"ש בין גואל לרופא לשאר אמצעיות וכדאמרינן אמצעיות אין להם סדר ולהכי מספקא לן, ואע"ג דתני' [שבת כ"ד ע"א] אם לא אמר עננו אין מחזירין, אא"ל דקאי אש"צ, דש"צ אומרה בין גואל לרופא, ובהאי ברייתא תני' אומר מעין המאורע בשומע תפלה, ותני' נמי בה ערבית שו"מ אומר מעין המאורע, וש"צ אין יורד לפני התיבה בערבית, ואיכא למימר נמי טעמא דאין מחזירין מפני שהם ימים שאין בהם מוסף ולהאי טעמא ליכא לפלוגי בין יחיד לש"צ, וצריך עיונא. ודקתני בברייתא ימים שאין בהם מוסף כגון בה"ב ותעניות של מעמדות ערבית שו"מ אומר מעין המאורע בשומע תפלה, וקשה תעניות מעמדות לא הוו מבע"י ואיך יאמר בערבית עננו ביום צום תעניתנו ועדיין אוכל ושותה עד שיעלה עה"ש י"ל שלא אומר בערבית עננו ביום תענית הזה אלא עננו כי בצרה גדולה אנחנו.
<h2>דף יד.</h2>
עוברות ומיניקות אין מתענות בג' ראשונות דעצירת גשמים שגזרו על הצבור ולא בז' אחרונות אלא בג' אמצעיות.
<h2>דף יד:</h2>
ר"י נשיאה גזר י"ג תעניתא ולא נענה, סבר למיגזר טפי, אמרי לי' ר' אמי ור"א אין מטריחין על הצבור יותר מדאי, ול"ש אלא לגשמים אבל על שאר פרעניות מתענין והולכין עד שיענו. וכל הני י"ג תעניתא דגשמים נהגו בכל מקום שצריכין לגשמים אלא שאין מפסיקין אף בהני יו"ד מבע"י ואין בהם חומרות ת"צ אלא בא"י דאין ת"צ בבבל אלא ת"ב, וחזינא מהאי טעמא לא נהגו נעילה...
<h2>דף טו.</h2>
וסדר תעניות אלו מוציאין התיבה לרחבה של עיר ונותנין אפר מקלה ע"ג התיבה ובראש נשיא ואב"ד ואח"כ נוטל כל או"א על ראשו קודם תפלת שחרית כמנהג יום יום וכשמסיימין צבור תפלתם אומר זקן לפניהם דברי כבושים, ואח"כ יורד ש"צ שיש בו המדות שאמרו חכמים ומתחיל באבות והוא לבוש שק ושק על התיבה ועל הספרים והכהנים עומדים בשופרות כשיגיע לסלח נא אומר סליחות ופסוקים כמו שרצה בשאר תעניתים ומסיים חנון המרבה ומוסיף פסוקי וכשהגיע לברכת גואל ישראל מתחיל ברכה אריכתא ואומר מעין אברהם אבינו וקורא פסוקי עקדה ואומר תקעו בני אהרן תקעו, ותקעו הכהנים ואומר כלה ממנו דבר רעב שדפון ירקון ארבה חסיל כל נגע וכל מחלה והורד גשמי רצון ונדבה ועונין הצבור אמן ואומר הריעו בני אהרן הריעו, ומריעין, ואומר מי שענה לא"א בהה"מ יענה אתכם וישמע קול צעקתנו ביום הזה בא"י גואל ישראל, ואומר עננו אבינו עננו כשם שענית לא"א בהה"מ ופסוקי רחמי ונפלין צבורא על אפיהון, וכשעומדין חוזר ש"צ כסדר הראשון פיוטי ופסוקי דקריעת י"ס ויאמר ה' א"מ מה תצעק עד אז ישיר ואומר תקעו ב"א תקעו כסדר הראשון ומסיים מי שענה לאבותינו על י"ס הוא יענה וכו' בא"י זוכר הנשכחות. ברכה שלישית פיוט ואומר ויהי בהיות יהושע ביריחו עד ויאמר שר צבא ה' וגו' הריעו בני אהרן הריעו, מי שענה ליהושע בגלגל הוא יענה וכו' ברוך שומע תרועה. ברכה רביעית פיוט ואומר ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה עד ויקח ש' טלה חלב ומסיים מי שענה לש' במצפה הוא יענה וכו' בא"י שומע צעקה. ברכה חמישית פיוט ומסיים מי שענה לאליהו בהה"כ וכו' בא"י שומע תפלה. ברכה הששית בענית יונה ומסיים [מי] שענה ליונה במה"ד וכו' בא"י עונה בעת צרה. ברכה שביעית, שהיא שביעית לארוכות ענית דוד ושלמה, ומסיים ברוך המרחם על הארץ ובכל ברכה תקיעות ומשלים התפלה רפאינו וכו' ואח"כ אומר אשר הי' ד"ה אל ירמי' על דברי הבצורות.
<h2>דף טו:</h2>
נשאל רב שרירא מה ששנינו לא נוהגין כן אלא בשער מזרח על תקיעות לחוד קאי שאין נוהגות בגבולין או דלמא גם הברכות אין נוהגות בזה"ז הכין חזינן בתקיעות לחודייהו אמרו אין נוהגות בגבולין אבל ברכות אמורות במשנה סתם שאומר לפניהם כ"ד ברכות, אבל מנהגא דילן בכל צרה שלא ת' עה"צ מעצירת גשמים או יוקר או דבר ומאי דדמי להני, מתאמרן קדמנא ז' ברכות כסדור דמתני' ותוקעין בסוף כל ברכה וברכה, זמנין דמכנפי' בבהכנ"ס ומשנינן מקום התיבה, זמנין דמפקין לתיבה לרחוב עיר ונותני' אפר מקלה וכו' ומצלינן ת' שחרית ככל יום, וקם זקן ואומר ד' כבושים, והדר נחית ש"צ בצלותא כד לביש שק ומחית שק על תיבה וספרי, וכהניא קיימין בשפורא ומסלק לקדושה כי היכי דגרסי לה רבנן, ומתאמר סליחות בחנון המרבה וכד מטי לגואל ישראל מתחיל בברכה אריכתא, וכמה דברי חכורין אית באילין מילין לראשונים, מנהון פיוטי מנהון טיירי, ומימר ראשון דמתאמר ביומי דרבנן הדין רישא, איתן למד דעת בטרם ידעוך כל גלה לכל יצור דרך ללכת בה, הובחן מעשרים דור ועמד בכל הנסיונות ואית להו טעמי' מושכין הלבבות, ובסוף ברכה קרי פסוקי עקדה מקמי דליחתם ואמר תקעו הכהנים ותוקעין בלא מנינא, והדר אמר כלה ממנו רעב דבר שדפון וכו' וכל מילי דבעיין רחמי עלה מדכרין, וצבורא עונין אמן, והדר אמר הריעו ב"א, ומיבבין ומערבבין כדאפשר ואמר מי שענה לא"א ומסיים גואל ישראל, ומקרב האי שלוחא לצד תיבותא ונחית אחרינא ואומר עננו א' עננו כשם שענית לא"א, וצבורא עני בתרי' מלה מלה, ומדכר זכות האי צדיקא דברכה תלי' בי', ונופלין צבור על אפיהון, וכדקיימין על רגליהון לא אתמר מכניסי רחמים. והדר שלוחא קמא ואמר ברכה שני' דזוכר הנשכחות ומאריך בסדרא כדמפורש לעילא וקרי בסופא פסוקי קריעת י"ס ותוקעין כסדר הראשון, ובעו צרכייהו ומריעין ומסיים ברחמי ותחנוני וחתים. ונחית ש"צ אחר או אותו שהי' בראשונה ומדכר האי חסידא דתלי' בי' הברכה ונופלין על פניהם ומשלים ז' ברכות, ומסיימין כ"ד ברכות ופרסי כהני ידיהון ונחתין ברחמי ובתר הכי אמרין מכניסי רחמים ומסלקין צלותא כי תגדל וקרו בספרא וכד מטי לסדרא קרי אשרי תהלה לדוד, ובתרי' דבר ה' אל ירמי' על דברי הבצורות, וקרא חד פסוק סדרא, כל קרא ב' זמנין ותרגומו חדא זימנא ובתרי' רעב כי יהי' בארץ וכל הפרשה וקרי צבורא כולהון ומסלקין, והדר מצלינן מנחה, אילן מנהגא דידן.
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי בשבת שלא להפקיע השערים, שהי' מנהג באותה עת שיום ה' יום השוק, לכך אין גוזרין ת' בו בתחלה, כדי שלא יבואו הכל לתענית ויבטלו ולא ימכרו בשוק תבואה מרובה שהכל שרויין בתענית ויפקע השער, ועוד כיון שישמעו ביום השוק שגזרו ת' על עצירת ג' יאצרו הפירות ויפקיע השער, וכיון דמה"ט הוא, האידנא שאין שוק קבוע לישראל בהרבה מקומות וליכא למיחש לזה אבעי' לן למגזרי בתחלה בה' בשעת הדחק. והרב כ' האידנא נמי לא גזרינן בתחלה בה'. איכא דמקשו מה תקנה זו אף כשנגזר בשני בתחלה, הכי נמי יהיו טרודין בה' בתענית ולא יבואו לשוק למכור תבואה, וגם לטעם ב' ישמעו ביום השוק שלאחריו שב"ד גזרו ת' ויאצרו הפירות, איכא לתרוצי, אם נגזר תחלה בשני, שמא ירחמו עליהם וירדו גשמים קודם חמישי, ויש מפרשים אם נגזר תחלה בה' יבואו הכל ויצטרכו לקנות הוצאותם מפני התענית ומפני השבת, והמביאים לא הרגישו עדיין בתענית שיביאו פירות מרובין שיספיקו לשבת ולתענית ויפקע השער. אין גוזרין ת' על הצבור בר"ח חו"פ, ואם התחילו אין מפסיקין, רמ"א אע"ג שאמר ר"ג אין מפסיקין, מודה שאין משלימין וכן בת"ב שחל בע"ש, וכמה הוי התחלה, אפי' יום אחד. אריא"ר זו דברי ר"מ משום ר"ג, אבל חכ"א מתענה, ומשלים וכן בת"ב. בירושלמי [פ"ב ה"ב] כ"ד ברכות דתענית כנגד כ"ד רנה תחנה ותפלה בפרשת שלמה. זעירא צם תת"ק תעניות ולא חש למגלת תענית ר' יצחק מפקד לספריא, כי אתא בר נש ושאל אמרין לי' בכל מתענין חוץ משוי"ט חה"מ ור"ח חו"פ. והלכה אפי' יחיד שקבל תענית מע"ש, מתענה ומשלים.
<h2>דף יח:</h2>
הלכתא בטלה מגלת תענית [ר"ה ט' ע"ב] והלכתא לא בטלי, בחנוכה ובפורים לא בטלי ובשאר יומי בטלי ומותר להתענות בהם. איכא דמקשי כיון דחו"פ לא בטלי ולפניהם ולאחריהם נמי לא בטלו למה תקנו תענית י"ג אדר ואמרו דלא ידיענן מאן תקן ומהלכה אסור בתענית מדפריך אילימא בני ארביסר וקרי בתליסר יום נקנור הוא פי' ואסור להתענות בו. ויש משיבין שהי' יום צער להם בימי מרדכי שמלחמה עשו בו ביום ונחו בי"ד וזכר לאותו צער תקנו התענית והשמחה בי"ד כאדם שיוצא מצרה לרוחה ואינו דומה לשאר תענית אלא זכרון לנס שנעשה בו. ואני הכותב אומר שלא נתקן התענית אלא שיהיו זריזים למקרא מגלה לשמעה ולא יתעסקו באכילה, ולית בי' אסורא להתענות דאע"ג שחו"פ לא בטלו לפניהם ולאחריהם בטלו ומסתבר הכי כדאמרינן [שם] יום טוריינוס וכו'. ובהל' פורים נאריך בזה.
<h2>דף יט.</h2>
ת"ר עד מתי יהיו גשמים יורדין ויהיו צבור פוסקי' מתענותיהן כמלא ברך המחרישה דר"מ, רי"א בחרבה טפח, בבינונית טפחים, בעבודה ג' טפחים והכי קייל"ן. היו מתענין ויורדין גשמים קודם הנה"ח לא ישלימו, לאחר הנה"ח ישלימו, ר' אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו, לאח"ח ישלימו, ר"י נשיאה גזר תעניתא וירדו ג' לאחר הנה"ח סבר לאשלומי, א"ר אמי קודם חצות ולאח"ח שנינו ובירושלמי [פ"ג הי"א] קודם חצות לא ישלימו עד כדין צפרא הוא, לאח"ח ישלימו, כבר עבר רוב היום בקדושה ביומא דר' יודן גזרי תענית ונחת מיטרא ברומשא, א"ל ר' מנא מאי דנישתי דאנא צחי, א"ל אוריך שמא ישלימו, אלמא הא דאמרו קודם חצות לא ישלימו ברצו תלי' מלתא. מעשה שגזרו תענית וירדו גשמים קודם חצות אר"ט צאו ואכלו ועשו יו"ט ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול. ולימרי הלל מעיקרא אין אומרין הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מלאה וכתב בי' מעלה נשיאים מקצה... [חסר] והגרי"צ... [צ"ל הרי"ף כתב דמתחיל הודו במזמור קל"ו] וחותמין מודים אנחנו על כל טפה ואי איכא אתרא דחיישינן לשכרות אם יאכלו קודם אמירת הלל, לימרו הלל קודם אכילה, ומסתבר ה"ה אם נענו אחר חצות וצריכין להשלים או קודם חצות והסכימו להשלים דאומרין הלל הגדול בו ביום, ואין אומרין הלל אלא כשנענו ביום התענית. לא על גשמים לבד מתענין ומתריעין אלא ע"כ צרה ש"ת עה"צ על אילנות בפרוס הפסח, כלומר אם לא מלבלבי, ועל בורות שיחין ומערות אם לא נתמלאו בפרוס החג, וכן אם אין מים לשתות מתריעין עליהם מיד בשני חמישי ושני וכן מתענין על חולאים שנפלו על אנשים הרבה ומתים מהם וכן על גובאי אפי' בכ"ש ועל המפולת שנפלו חומות בריאות שאין ראויות ליפול, וכל על הדבר, איזה דבר עיר שיש בה ת"ק רגלי ויצאו ממנה ג' מתים בג"י זה אחר זה, אבל יצאו ביום א' או בד"י אקראי בעלמא הוא, היו בו אלף ויצאו ו' מתים בג"י זא"ז הרי זה דבר, יצאו ביום א' או בד"י אין דבר, וכן מספר מרובה לפי חשבון זה. ובירושלמי [פ"ג ה"ה] בחורים אבל לא זקנים, ואסכרה אפי' כ"ש, ואי איכא מותנא בחזירי [מתענין עליהם שמעיהם דומה לשל ב"א] וכן על שדפון וירקון בכ"ש וכן על חיה רעה הנראת בעיר ביום וכן על חרב אפי' של שלו' שאינו בא אלא לעבור דרך המדינה ויש בדברי' האלה כמה חלוקי דינים כתבם הרב בהלכות. ועל עיר שהקיפוהו עכו"ם או נהר או ספינה מטורפת בים או אפי' יחיד הנרדף מפני גוים או רוח רעה או לסטים מתריעין עליהם מיד בשבת. והאי מתריעין אינו בשופר דשופרות בשבת מי שרי אלא זועקין ומתחננין עליהם אפי' בשבת מפני שהדבר נחפז וצרה בשעתה לכך לא ממתינין עד בה"ב, ובהאי לא תקנו תענית אפי' בחול לפי שצריכין לעמוד תמיד לעזור, ואי איכא עזר בשופרות כגון להצעק העם להציל ודאי תוקעין כדאמר ר' יוסי לעזרה ולא לצעקה. ובשאר צרות כגון צרות מזונות ופרקמטיא שנזדלזלו וקם שוי יו"ד בשיתא [ב"ב צ"א ע"א] וכן על החכוך אם לח מתענין ומתריעין ויבש צועקי' עליו בלבד כד' במרובה. אין מתפללין על רבוי הגשמים וה"מ בא"י אבל בגולה מתריעין עליהם מיד ובא"י נמי אם רואים שמקלקלים הקרקע או מהרסין הבתים מתפללין עליהם.
<h2>דף כז.</h2>
אלו הן מעמדות שהיו במקדש, לפי שנאמר צו אב"י את קרבני לחמי תשמרו, האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עע"ג התקינו נביאים ראשונים כ"ד משמרות דכתיבי בספר יוחסין (יהוידיב) [יהויריב] ידעי' וגו', ועל כל משמר ומשמר הי' מעמד בירושלים של כהני' לויים ישראלי' והיו קורין בכל יום במ' בראשית ובסדר קרבנות. ת"ר אנשי משמר לא היו מתענין ואנשי מעמד מתענין ואנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, ואנשי מעמד מתענין ד' תעניות בשני על יורדי הים דכ' בהאי יומא יהי רקיע בתוך המים, בשלישי על הולכי מדבר דכ' ותראה היבשה, ברביעי על אסכרה שלא תפול בתנוקת דכ' יהי מארת חסר שהלבנה לקתה בו מפני לשון הרע ונעשה מאור הקטן, בחמישי על עוברות ומיניקות שלא יפילו ויגדלו בניהם כדכ' ישרצו המים ש"נ חיה, בע"ש לא היו מתענין מפני כבוד השבת וסנהדרין מתענין עמהם [ירושלמי פ"ד ה"ג]. בא' בשבת לא מתענין, ר' יוחנן אמר מפני הנוצרים, רשב"ן אמר מפני שהוא ג' ליצירה, וריש לקיש אמר מפני נשמה יתרה שנטל ממנו שנ' שבת וינפש וי שאבדה הנפש ואנשי מעמד אסורים במלאכה אותה השבת כד' בירושלמי. ולמה קראו במ' בראשית, דאלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנ' אם לא בריתי יו"ל חשו"א לא שמתי ותני' במה אדע כי אירשנה אמר אברהם רבש"ע אם חוטאים לפניך שמא תעשה להם כדור המבול אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו' אמר לו תינח בזמן שבהמק"ק ואם אינו קיים מה תהא עליהם, א"ל כבר סדרתי סדר קרבנות אם קורין בהם מעלה עליהם כאלו הקריבום ואני מוחל על עונותיהם וזוכין לעה"ב ובעונותינו אין לנו קרבן ומעמד ראוי לקרות בכל יום מה שהיו קורין במ' בראשית ובס' הקרבן כמו שתקן ר"א הזקן. בעל הלכות כ' הרבה תעניות שמתענין בהם מה"ת, כלומר שתקנום רבנן והתורה צותה לקיים דבריהם כד' שאל או"י זקניך ויאמרו לך כגון בא' וביו"ד בניסן וכו' ומונה והולך כ"א תעניות מלבד התעניות שבדברי נביאים. ומסיים ועוד גזרו להתענות שני וחמישי על חרבן הבית ועל התורה שנשרפה. ונשאלו הגאוני' על הדבר ואמרו לא ידענו מי ומי תקנם. ולא קמספקי שבעל הלכות מצא כן אבל לא קבילו צבור עליהו, ואפי' אכ"הג... [חסר] אבל נהגו מעולם במדינות האלה להתענות שני חמישי ושני אחר הפסח ואחר החג וסמכוהו על מ"ש באיוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות מספר כולם כי אמר אולי חטאו בני, וברגלים האלה שנמשכו ימים הרבה במשתה ושמחה באים לידי קלות ראש ויחוד אנשים ונשים, לכן ראוי להתענות ולהתודות והיינו דאמרי [קדושין פ' ע"א] סקבא דשתא רגלא, פי' קלקול של כל ימות השנה הוא ברגל כהא דב"מ דמסקב לחמרייהו פי' אוכף חמור לא שיילי אינשי דחמור של השואל מרחיבו וכשמחזירו למשאיל ונותנו על בהמתו אינה כמדתה ועי"ז מקלקל עורה ועושה בה חבורה. ולי הכותב נ' סקבא דשתא פרושו עלילה דשתא שתרגום של עלילות דברים תסקופי מילין וכן להתעולל עלינו מתורגם לאסתקפא עלנא שב' ופ' מתחלפות הרבה בלשון חז"ל כבלשון מקרא ואמרו הבקר לעניים כמו הפקר, בן פקועה כמו בקועה וכן סקבא כמו סקפא, כלומר עלילה של כל השנה הוא הרגל, האדם עלול וקרוב להמשך אחר תאות לבו בימי הרגל יותר מכל שאר ימות השנה מתוך שאוכל ושותה ביותר ובטל ממלאכה, בטלה מביאה לידי זמה ולידי שעמום ולקלות ראש וחכמים מצטערין ע"כ כדאמר' בירושלמי [מו"ק פ"ב ה"ג] א"ר בא אלו הי' מי שיומנה אתי התרתי בשר בכור להשקל בליטרא, ולעשות מלאכה בחש"מ, כלום אסרו בשר בכור להשקל בליטרא כדי שימכרו אותו בזול והם מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר, כלום אסרו לעשות מ' בחה"מ כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה, ואינון אוכלין ושותין ופוחזין.
<h2>דף כח:</h2>
וימים שגומרין ההלל י"ח הם ובגולה כ"א, ב' ימים הראשוני' דפסח, ב' עצרת, ט' דחג, ח' דחנוכה, והלל דר"ח מנהגא בעלמא (והגאוני' רמזו בהללויה הללו אל בקדשו י"ב הללו כנגד י"ב חדשי' וכופלים כל הנשמה תהלל יה הללויה לשנה מעוברת שיש י"ג חדשים או דלפעמים ר"ח ב' ימים) דרב אקלע לבבל חזי דקרי הלל בר"ח סבר לאפסוקינהו, כיון דחזי דמדלגי, אמר ש"מ מנהג אבותיכם בידכם. תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר. אמר רב נטורנאי יחיד בר"ח אין לו רשות לא לגמור ולא לקרוא כל עקר וכן צבור אין גומרין אלא בכ"א יום. ואי קשי' הא אמר רשב"י י"ח ימים יחיד גומר הלל ואיכא למידק צבור בר"ח נמי, כך פרשו חכמים הראשונים יחיד דקאמר צבור הוא, וקרי לי' יחיד כיון דחרב בהמ"ק ובטל קרבן ועקר שיר על הקרבן נתקן להכי קרי לי' צבור יחיד והוו צבור ויחיד שווין לענין הלל של כ"א יום שגומרין אותו, אבל בר"ח וששה דפסח צבור קורין וא"א לגמור אלא לקרות ומדלגין, אבל יחיד אין קורא כל עקר ופטור מלקרות ולברך וזה ששנינו יחיד לא יתחיל, ואם הת' גומר, כלומר אם טעה היחיד ואמר אקב"ו לקרוא ההלל ונזכר שבטעות ברך, כיון שברך אם אינו אומר הללויה הללו וגו', הוציא ש"ש לבטלה, לכך אומר הללויה עד שמגיע אל אלי אתה ואודך הודו וגו' ושתיק, וזה אם התחיל גומר, אבל אסור לו לומר יהללוך ולחתום בברכה וכך אנו נוהגין. ונשאל רב האי יחיד בר"ח מאי לקרוא הלל דאשכחן למר יהודאי שכ' בהלכותיו וכו' ואשכחן לרב נטורנאי דיחיד אינו פותח, והשיב מנהגא כרב נטורנאי דבהדי' אי' יחיד לא יתחיל, ואם התחיל גומר וברכת חתימה לא יברך, ואם יש שנהגו כמר יהודאי לא ישנו דעקר שמעתא דמנהג אבותיהם הוא. וע"ז יש לסמוך, דימים שאין גומרין הלל צבור מברכין לקרות וקורין בדלוג, ויחיד אין קורא כלל, ואם שכח וברך משלים אבל אינו חותם. ודאמר רבא [ברכות י"ד ע"א] ימים שיחיד גומר הלל בין פרק לפרק פוסק באמצע אינו פוסק, וימים שאין יחיד גומר באמצע נמי פוסק אלמא יחיד קורא בימים שאין גומרין כשקרא בצבור איירי, או ששכח והתחיל לומר הלל וברך, והאי דרב בר שבא דאקלא בי רבינא ביום שאין יחיד גומר הלל ולא פסק לי', בהדי צבורא הוי קרי, ולא פסק לי' משום דלא חשיב לי'. וכ"כ הגרי"צ הלל דר"ח מנהג מש"ה לא גמרינן הלילא אלא מדלג כדאמר רב אקלע וכו' תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר, הלכך אי בעי יחיד למקרי קרי בלא ברכה ומדלג אבל צבור מברכין.
